ההיבט החוקתי

1. הליכי מינויים ופיטורים של היועץ המשפטי לממשלה יעוגנו בחוק – כמוצע לעיל. לנוכח החשש שסמכויות מסוימות המוקנות ליועץ המשפטי לממשלה עלולות להיות בניגוד עניינים עם עמידתו בראש התביעה, ניתן לשקול בתהליך מסודר, מקצועי ומובנה את חלוקת סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה בנושאים מסוימים לשני מוסדות נפרדים ועצמאיים – היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. מוצע להקים ועדה ציבורית (דוגמת ועדת שמגר) שתבחן את סוגיית חלוקת הסמכויות. זו חייבת לקיים את התנאים האלה: 

• תישמר האי־תלות של כל אחד מהמוסדות, ובפרט יישמרו הליכי המינוי והעברה מתפקיד של היועץ המשפטי לממשלה ושל פרקליט המדינה, ואין לשנותם באופן שיעניק משקל רב יותר בתהליך לנבחרי הציבור, ואף יש לשקול להפחית את המעורבות הפוליטית בהליכי בחירת פרקליט המדינה;  

• יישמר המעמד המחייב של חוות הדעת של היועץ המשפטי, שימשיך לעמוד בראש המערך המשפטי האחראי לייצוג המדינה בערכאות ובראש מערך הייעוץ לרשות המבצעת; 

• היועץ המשפטי ימשיך לעמוד בראש המערך המשפטי הממשלתי כבעל הסמכות לקבוע את המדיניות המשפטית בכל תחום לרבות בתחום הפלילי, להנחות את כל זרועות התביעה ולפקח עליהן. היועץ המשפטי יהיה הפרשן המוסמך של הדין הפלילי ומי שמופקד על הייעוץ, החקיקה והייצוג גם בתחום זה.

​​

2. הגברת השקיפות והאחריותיות של מוסד היועץ המשפטי לממשלה: פרסום דיווחים לציבור. מוצע לחייב את היועץ המשפטי לממשלה לפרסם תוכנית עבודה רב־שנתית ודוח שנתי, שבהם יפרט את פעולותיו ועל הפעולות של המחלקות שבאחריותו על פי אמות מידה שייקבעו מראש, כפי שעושים מקביליו בשיטות משפט דומות לישראל. 

​

3. איחוד התביעה המשטרתית עם פרקליטות המדינה. מינהל התביעות במשטרה ("התביעה המשטרתית") אחראי כיום לכ־90% מההליכים הפליליים בישראל. שיוכה המוסדי של התביעה המשטרתית למשטרה מקשה על תובעיה למלא את תפקידם במקצועיות הנדרשת, על רקע לחצים משטרתיים מבניים הפוגעים באי־תלותם ומשפיעים על שיקול דעתם המקצועי. על כן יש להביא לאיחוד התביעה המשטרתית עם פרקליטות המדינה, כדי להפריד בין הגוף התובע לגוף החוקר. מומלץ להותיר את מבנה התביעה המשטרתית ולהעבירו למשרד המשפטים. עד לאיחוד זה, יש לחזק את מנגנוני הפיקוח והבקרה של היועץ המשפטי לממשלה על התביעה המשטרתית.  

4. הרחבת הסמכויות של נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות. מתוך רצון ליצור מנגנון שיחזק את דיווחיות רשויות התביעה ויתר מייצגי המדינה בערכאות ונשיאתם באחריות לפני הציבור, הוקמה נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות. עם זאת, ביקורתה של הנציבות מוגבלת, בפרט יחסית לביקורת שערכה "נציבות הביקורת על מערך התביעה" שקדמה לה. כדי לתקן זאת, יש לנקוט שני צעדים עיקריים: 

• להעניק לנציבות סמכות לביקורת מערכתית יזומה, במתכונת שהייתה לנציבות שקדמה לה; 

• לחזק את אי־תלות הנציב בממשלה וביועץ המשפטי לממשלה. 

 

5. שיפור מערך בדיקת התלונות נגד שוטרים (בהנחה שבשלב זה בוטל התיקון לחוק מח"ש, כפי שצוין לעיל). הטיפול בתלונות נגד שוטרים בישראל נעשה במערכת של שתי רמות: תלונות על מעשים חמורים מטופלות על ידי המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים (מח"ש), ואילו תלונות על מעשים חמורים פחות מטופלות על ידי המשטרה. המערכת הזו, על שתי רמותיה, אינה אפקטיבית ואינה מצליחה לקדם את אחריותיות המשטרה. לאור זאת, יש לנקוט שורה של צעדים, מעבר לביטול השינויים שנעשו בכהונתה של הכנסת ה־25 במעמדה של מח"ש, ובהם: 

• להגביר את העצמאות של הגורמים האמונים על בדיקת תלונות במשטרה ואת הפיקוח הציבורי על מנגנון בדיקת התלונות במשטרה ואת השקיפות הציבורית של כל מערכת הטיפול בתלונות במח"ש ובמשטרה; 

• לשפר את הממשק בין מח"ש לבין המשטרה בכל הנוגע לטיפול בתלונות קלות;

• להטיל על גורם כלשהו – עדיף במשטרה – אחריות לבחון בראייה כוללת את נתוני התלונות נגד שוטרים (גם כאלה שנמצאו לא מוצדקות), כדי להעריך אילו תיקונים נחוצים במשטרה בגישה צופה פני עתיד, ולהקים מערכת להתערבות מוקדמת (בתיקון ארגוני, בהדרכה וכדומה) במקרים שבהם נתוני התלונות מתריעים על בעיה אצל שוטר או יחידה כלשהם.